נדב עשור :אופק אדמה / ערד #1

אני כמעט מכאן. פעם אחרונה שהייתי בערד, לא סתם בכביש שעובר דרכה, הייתה אולי סביב שנת 97', לומד קרטה אצל חואן קרלוס במתנ"ס… באופן מוזר, כל השנים שגדלתי וחייתי כאן, שם, הרגשתי שזה נורא מצחיק ותיירי ותל אביבי לקרוא לזה "המדבר". כמובן שאובייקטיבית, זה מה שזה. אבל אף אחד שהכרתי כשגדלתי באזור בתור ילד ונער, לא דיבר על המדבר. מקסימום דיברו על הנגב או מדבר יהודה או סביבה מדברית או צחיחה. עכשיו אחרי המון שנים במקומות ירוקים ופחות מאובקים, אני פה, במדבר.

אופק אדמה / סקיצה #1 (2023)

באתי כי החלטתי עוד כשהייתי ביבשת אחרת שאני רוצה לפצוח במסע לבטן האדמה. כמו ז'ול ורן, בלי הדינוזאורים. קראתי לפרויקט הזה "אופק אדמה", או No Horizon באנגלית. מונח שכרגע מרגיש כואב ונכון אפילו יותר לתחושות הקיום כאן. עניין אותי להפנות את המבט הרחק מהאופק, אליו העין תמיד נמשכת במיוחד במקומות עם נופים מרהיבים, אופק שבמיוחד במקום העתיק / חדש הזה נוטה לתעתע - אל האדמה תחת רגלינו. להכיר בעובדה שבעצם, מרבית העולם בו אנו חיים, גם מבחינת מה שקרה במעמקי הזמן,  וגם מבחינת כמות חומר פיזית, נמצא שם, בתוך האדמה - ולא מעבר לאופק. חוסר היכולת הבלתי אמצעית להגיע למעמקי האדמה (וגם למעמקי הזמן הלכוד בתוכה) מרתק אותי. אני לא מעוניין לעסוק באמצעי מיצוי (resource extraction) הרסניים ככריה, קידוחים וכו׳. ובכל מקרה אלה בקושי מגרדים את קרום הכדור, שיחסו למעטפת הוא כיחס עור האפרסק אל בשרו. ומסעות הם באופן כללי חשודים, כי לרוב הם מלווים בביזה ושליטה. על כן מדובר במסע שאיננו מסע. אני מקווה שהלא-מסע הזה יעזור לי קצת לברר את הקשר האישי שלי למקום, כמישהו שחי לא כאן ולא שם, וגם אולי למצוא רגעים של משמעות ואולי אפילו יופי בתוך סבך המערכות האקולוגיות / טכנולוגיות / פוליטיות שהמילה הזו, ״אדמה״, כורכת בתוכה. נראה לי הגיוני שנקודת המוצא תהיה הסביבה המדברית בה הסתובבתי הרבה כנער, לא רחוק מן הבית שעזבתי, מקום שהוא מוכר אבל גם זר. מקום בו השכבות גלויות, הערוצים מבוקעים ופני השטח מאפשרים גישה בלתי אמצעית לקנה מידה אחר של זמן. אז איך מוצאים את הדרך לבטן האדמה?

ללא כותרת, נדב עשור (2024)

בתור התחלה,פגשתי והקלטתי שיחות במהלך השהות עם שבעה אנשי ונשות מדבר שכל אחת מהן רואה מורכבויות אחרות במקום ובמה שאנו הולכים עליו. מד"ר עוזי אבנרי למדתי על אתרי פולחן עתיקים וכמעט בלתי נראים למי שלא יודע מה לחפש, המהווים שער בין לידה למוות; מיונת מורדוך על צמחי מרפא הנמצאים בכל מטר מרובע של ואדי והאופן בו יש קשר דו כיווני בין הצמח לאדם; מד"ר סיון אייזקסון על מערכות חישה מרחוק מן החלל הנותנות לנו לחוות ברגע תהליכים מורכבים בני עשרות שנים של קרקע, צמחיה והתערבות אנושית. עם סעד אבו ע'אנם שוחחתי על חוויות אישיות ומעט מקבילות שיש לנו, של ניתוק ושיבה מן ואל המדבר, ושמעתי ממנו כיצד אלו מתבטאות בשירה מדברית שלו ושל אחרים. עם מיכל ברגמן שוחחתי על חינוך דרך האדמה, ועל החיבור הבלתי אמצעי של ילדים לאדמה, משהו שנהייתי מודע אליו במיוחד בשנים האחרונות בתור אב. עם ד"ר שרית פוליבודה-אשכנזי התבוננתי דרך מיקרוסקופ ביצורים בגודל גרגר חול בני 500 מליון שנה, שחלק ניכר ממסת סלעי המשקע החשופים במיוחד במדבר מורכבת משכמותם, ושוחחנו על העולמות השוקקים, הכמעט בדיוניים, שהתבוננות בסלעים האלה מקימה לתחיה בעיניה של פליאו-אקולוגית הסוקרת אותם. ספי הנגבי, אדם שעבר ועשה המון במדבר זה, דיבר איתי על איך דווקא היכולת לקרוא לדברים בשמם, ההיכרות עם פרטים בסביבה הכאילו ריקה הזו מתוך גופי ידע שונים, מאפשרת לחוש חיבור בלתי אמצעי ועמוק יותר אליה.

למעלה: Foraminifera בגודל גרגר חול דרך המיקרוסקופ של ד"ר פוליבודה

למטה: אתר פולחן קדום בנגב, צילום: ד"ר עוזי אבנר

במקביל למפגשים האלה, יצאתי הרבה למדבר. היו הליכות שקיעה למצפים וסביב שולי העיר. היו גיחות מעמיקות יותר למקומות כמו תל ערד ונחל קינה וגם רחוק יותר, ליד ים המלח, בהן צילמתי, הקלטתי, צפתי בגבים מלאים ואפילו רקדתי קצת עם סלעים.

הספקתי גם לקרוא כמה ספרים, ביניהם ״היו כאן לפנינו״ של רן ברקאי ועופר חלפון, ו ״Timefullness"  של מרשה ביורנרוד.

ואפילו התנסיתי בקצת אנימציית סטופ מושן מדברית:

באמצע כל זה, הגיעו לבית הסופר הקטן קבוצה של אמניות ואמנים שהחלו בתכנית שהות אמן ופיתוח פרויקטים עם המרכז לאמנות עכשווית סביב הקשבה וסאונד במרחב המדברי. שוחחתי איתם בסדנה קצרה על קצת מן ההסטוריה של הקשבה עמוקה לסביבה, והצבתי משימה בלתי אפשרית שבעקבותיה יצאנו לסיור שקיעה: איך ניתן להקשיב לתהליכים שקורים בקני מידה עצומים או זעירים של זמן - כאלה שלא ניתן לשמוע או אפילו לחיות בהם, כגון תהליכים גיאולוגיים או מיקרוביולוגיים.

חזרתי מערד עם הרבה פרגמנטים: של מחשבות, שיחות, ידע, צילומים, רישומים. קצת כמו אוסף מאובנים או חרסים שבורים. עכשיו צריך להתחיל להרכיב, ולהגיח בקרוב לדרום לאסוף עוד…

המון תודות ל:

סעד אבו ע׳נאם - משורר ואיש חינוך

ד״ר עוזי אבנרי (ארכיאולוג במו״פ מדבר וים המלח- שלוחת איילות)

ד״ר סיון אייזקסון (מומחית חישה מרחוק במו״פ מדבר וים המלח)

מיכל ברגמן - אשת חינוך ומדבר

ספי הנגבי - מייסד "זמן מדבר"

יונת מורדוך - רוקחת טבעית ומדריכת צמחי מרפא

ד״ר שרית פוליבודה - אשכנזי (פליאו-אקולוגית במו״פ מדבר וים המלח- שלוחת ערבה)

ענת רובינשטיין - אמנית קרמיקה

ד"ר גיא דוביוס ואמני ״ריליס״

וכמובן ליהיא אלון ולאה אביר וגם גוסטבו מהמרכז לאמנות עכשווית בערד