מחשבות על מבנים של תשוקה, התמזגות ועקבות דרך מיתוס, מרחב והפשטה
לא אכפת לו, היא לא יודעת
במחקר על התפתחות מוסרית בקרב ילדים שערכה הפסיכולוגית קרול גיליגן, היא גילתה שבגיל 8 או 9, בנים ובנות לומדים להדהד את הציפיות החברתיות מהם. בנים לומדים להסתיר שאכפת להם (care) ובנות לומדות לומר שהן לא יודעות. זה תהליך שלכאורה קשור בהיפרדות מהסביבה- הבנה שיש פער בין החוויה עצמה לבין מה שניתן או צריך לומר לגביה.
במיתוס של אובדיוס, נרקיסוס מת והפך לנרקיס (סמל) כאשר ניסה לדעת את עצמו ואקו נטולת הפניות
.(agency) התפוגגה, עצמותיה הפכו לאבנים, הד קולה נותר במערה (סובייקטיביות)
פרשנויות עכשוויות למיתוס דווקא טוענות שאקו- מייצרת הבדל ופרשנות. החזרה שהיא מייצרת, אמנם ללא בחירה, משנה את משמעות המשפט ומבנה אותו מחדש. בדומה לאנליסט החוזר על דברי מטופל. כשאקו מהדהדת חלקים ממשפטיו של נרקיס נוצר פער שמחדיר ספק ביחס לידע שבדברים.
ערד נוסדה כחלק מתוכנית מוסדרת. היא תוכננה ונבנתה מתוך הנוף שלה- מתוך האלמנטים האקלימיים, החומריים והסביבתיים שהתקיימו בסביבה הראשונית. אבן ערד היתה הבסיס לאדריכלות הראשונה שבעיר. מאז קשה למצוא את האבן או תעשיות הקשורות בה אבל שרידי האבן נמצאים במצפורים ובשטחים הפתוחים ובכל גדר שנבנית בעיר.
המחשבות על המיתוס של אקו, זלגו מהמחשבה על ערד דרך העקבות החומריות שבמרחב המדברי, העירוני והחברתי, לגוף העבודות בתערוכה ולנטיין המוצגת בימים אלה בגלריה בערד. היעלמות גוף ונוף, חומר לפסל וסביבה משכו אותי לעיר ולשקט שבינם. להיות בנוף, ולהישאר מחוצה לו
.
תודה ללאה אביר וליהיא אלון על הליווי והתמיכה
תודה לדניאל חנוך על תיעוד התערוכה
Comments