איגור ואנה: שהות אמן קורונה

האמנים אנה גרינבנד ואיגור צינובוי, בשבילכם הצמד "איגור ואנה", הגיעו לערד לשהות אמן קורונה.

יום ראשון, 5.4.2020.

כשחשבנו על פרויקט שהות אמן, דמיינו שנאמר משהו כמו: "תעצרו ותסתכלו סביב". דא עקא, המגפה סביב, ואין באמירה הזו כבר כל חידוש. לכולם אותה תחושה. הזמן נעצר. להווה כבר אין תשובות: מה ישרוד מהעבר, או מה צופה עתיד. ומעל הכל אמת אחת: "להישאר בבית".

כעת, באנו עם כל ביתנו לשהות זמנית, ולפנינו נפתח מדבר רווי גשמים, ובו גלוי דבר אלוהים: לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם.

יום ראשון 12.4.2020

שתי פנים להתגלות: ההכרה וההזרה. בעוד שנינו מצפים לה, נדמה שאנו חלוקים בין פניה. הנכונות שלי לענות "הנני" מצד אחד והסירוב של אנה לזהות את המובן מאליו מצד אחר. ביחד אנחנו צוות מוצלח, אנה מצלמת עם פלאש מאחורי מטרייה שבורה בוואדי ואומרת תראה, ואני מיד: הרי זה בוער ואיננו כלה.

יום ראשון 19.4.20

אנחנו משתייכים לאותם מעטים שעבורם סגירתו של המרחב הציבורי הרסנית במיוחד. בקבוצה הזו תמצאו את חסרי הבית, אמני רחוב ומתפללי מניין כאחד. המשותף לכולנו מתבטא בקושי להסתגל למרחב הדיגיטלי, ובצורך לכונן מחדש את המרחב הציבורי, גם כאשר אנו לכודים בדלת אמותינו. מה יש מחוץ לחלון שאין בחלון הזום? כנראה שגם לזה תהיה לנו תשובה דומה: הרוח.

שכנים יקרים, בימים אלו אנחנו הקהל שלכם - ואתם שלנו.

להאזנה הקליקו כאן:

https://drive.google.com/file/d/1Vs6bQXMycPk2JExWKfUxZSlL0gWdJEdU/view

יום רביעי 22.4.20

כשהנחנו את הבית על גחלים לוהטות שום דבר לא קרה. אומנם, לשונות אש ליטפו את המבנה, ורוח מדברית קרירה נשבה בחלונות, ושקט תהומי שרר סביב. אבל הבית עמד כהרגלו. בכל חדר שמנו דברים אישיים מהם רצינו להשתחרר. וחיכינו ללהבות לחינם. זו הייתה הדרך שלנו לקלף את הצורך בבעלות שדבק במושג הבית.   

יום שישי 24.4.20

עת ערב, גבול חד נפרש בין העיר למדבר. המעטים שטרם מצאו מחסה יבחינו בשומר הסף בכל פינה, הרי הוא פנס ה-LED, שפורש רשת אור בכל העיר. מטריצת נורות דחוסה זו כה אפקטיבית שאפילו לצל שלך עצמך אין היכן להסתתר. מידי פעם הטבע עושה חסד עם המשוטטים ולתוך העיר פושט הערפל ובתוכו גוברת קריאתו של השועל. הוא בטח אומר: "אנשים טובים, אל תהפכו ליום בוהק את הלילה העמום".   

יום חמישי 30.4.2020, אחרון

לעיתים, נדירות ככל שיהיו, לרעיון יש כוחות של טבע. הקורונה, שעכשיו כבר מפציע סופה, היא רק דוגמה לכזה. רעיונות שכאלה מסוגלים לחצות את ההר לשניים. ומדהים לא פחות, שהטבע במקרים שכאלה, מסתנכרן עם הרעיון, מתענג על המפגש ואפילו מוליד מתוכו משהו חדש.