נדב עשור 

אופק אדמה 

אוצרת: לאה אביר

 05/04/2025- 10/01

​

במשך שנים חוזר נדב עשור, שחי כיום בארצות הברית, אל הנגב– האזור שבו גדל ואותו הוא סוקר, סורק, ממפה ומדמיין. התערוכה הנוכחית מרכזת עבודות של האמן משנת 2016 ועד היום, ובליבה גוף עבודות חדש בשם "אופק אדמה", שמציג מסע מדומיין ומפוצל לתוך סלע. כל עבודה סובבת סביב מקטע אחר של תצורה גאולוגית בת מליוני שנים. עבור האמן, הסלע איננו אובייקט דומם, אלא עדות חיה לתהליכים גיאולוגיים מתמשכים, דרמטיים אפילו: "ריקוד אדמה מתמשך", הוא קורא לזה. הכניסה אל תוך הסלע נעשית דרך נקודות שונות שהאמן מסמן בנוף, כמו שערי כניסה אל מתחת לפני השטח: באר בעיר הכנענית בתל ערד, חורבת עוזה (ח'ירבת ע'זה) שמעל נחל קינה, שדות כריית פוספטים בנחל צין ועוד.

 

הדרך אל השערים האלה חושפת את פני השטח המצולקים של האדמה, צלקות שהטביע בה האדם, ושאינן שונות מאלה שבני האדם מעוללים האחד לשני. ההשחתה של פני השטח מופיעה בצורות שונות, ועשור תר אחריה, לוכד ומעבד אותה במכשירי תיעוד מסורתיים (צילום סטילס ווידאו), באמצעים טכנולוגיים מתקדמים יותר כמו רחפנים, ובתהליכי עיבוד שמשלבים אנימציה ידנית עם אנימציית תלת-מימד ומערכות שונות של בינה מלאכותית. אלה מעבירות את מה שמסתתר מתחת לפני השטח החפורים למרחב פנטסטי, קולנועי וספקולטיבי.

 

המסע של עשור אל בטן האדמה, כפי שהוא מצטייר בעבודות, מבוסס על הגיונות גיאולוגיים של אופקיות ושל שכבתיות. אבל הוא לא נצמד אל האדמה והסלע הקונקרטיים, אלא מניע תהליך יצירה בדיוני וכמעט עצמאי. באמצעות AI גנרטיבי (מחולל, יוצר) ואמצעים דיגיטליים אחרים, האמן מניע תהליכים שונים בעלי כוח התמדה פנימי, שהוא עצמו צריך להחליט מתי להתערב בהם.

 

המסעות השונים בעבודות של עשור מתחקים אחר מרחבים תהומיים בחיפוש אחר בטן, ליבה, קופסה שחורה. במקביל, הם חולפים על פני מספר צירי זמן מקבילים: בראש ובראשונה, הזמן העמוק (deep time), הגיאולוגי, הקוסמי. זה של רעידות האדמה, התנשאות ההרים והיפרדות היבשות. ישנו גם הזמן המינרלי, הזמן של הזרחן (הפוספט הנכרה ללא הרף). זמן שלישי שמתגלה בעבודה "הדגים וכוכב השחר" הוא זה של הסלעים ושל הדגים המאובנים שעשווים להיות בתוכם. עברם של הדגים מדומיין בצבעים עזים וזוהרים.

בזמן הרביעי נמצא את בני האדם, את הצלקות, ואת עקבות השאיבה האובססיבית מן האדמה החוצה – היגיון שהאמן פועל להפוך באמצעות המסע פנימה. באחת הפסגות הלא נגישות של הר צין, מגלה הרחפן הסורק ארכיאולוגיה של הווה קרוב: כתובות גדולות באבן שהשאירו תיירים, בני נוער וחיילים מיחידות קומנדו לאוך כמעט חמישים שנה. "לכל מקום שנרצה, בכל דרך שנבחר", חרטו שם חיילי סיירת גולני. הזמן החמישי הוא זמן מלחמה.

 

נדב עשור (נ.1979), גדל בנגב וכיום חי ויוצר בפרובידנס, רוד איילנד. בוגר התואר הראשון מהמדרשה לאמנות והתואר השני באמנות מ-SAIC בשיקאגו. כיום מלמד בקונטיקט קולג' ומנהל את המרכז לאמנויות וטכנולוגיה על שם אמרמן. שותף במעבדה הפתוחה לתיעוד של אוניברסיטת MIT. הוא פועל במיצב, מיצג, סאונד ווידאו ויוצר סביבות אודיו-ויזואליות מרובדות, מפורקות וגופניות. זכה בפרסים רבים והציג מעבודותיו בתערוכות רבות ברחבי העולם.

 

*העבודות נוצרו בשהות האמן של המרכז לאמנות עכשווית בערד, כמו גם בזו של סדנאות האמנים בירושלים, ובתמיכת מרכז אמרמן לאמנות וטכנולוגיה בקונטיקט קולג'. התערוכה בתמיכת הקרן ליוצרים עצמאיים של משרד התרבות והספורט.